א. בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט יונתן אברהם) מיום 5.3.13 בעמ"ת 623-03-13, בגדרה התקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בקרית שמונה (השופט נדל) במ"ת 17750-12-12 מיום 28.2.13, ונדחתה עתירת המבקש להקלה בתנאי מעצר הבית בו הוא מצוי.
רקע
ב. כנגד המבקש ואחר ושמו תאמר מילחם (להלן תאמר) הוגש כתב אישום, המגולל פרשיה של גניבת בקר (ת"פ 17778-12-12). כנטען בכתב האישום, ביום 30.11.12 הגיעו המבקש ותאמר לישוב מלכיה, תוך הסתייעות באדם נוסף, וגנבו עגל. נטען, כי לאחר גניבת העגל נהג תאמר בצורה נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לחבלה. עוד נטען, כי תאמר מסר במשטרה ידיעה כוזבת בדבר גניבת רכבו. למבקש יוחסו בכתב האישום עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק) וגניבת בקר לפי סעיף 384(א)(2) לחוק. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (מ"ת 17750-12-12).
ג. בהחלטה מיום 23.12.12 קבע בית משפט השלום (השופט נדל), כי יש ראיות לכאורה וכי קמה עילת מעצר. כן צוין, כי המבקש "בעל הרשעות קודמות בעבירות אלימות". התבקשו תסקירים באשר לחלופת מעצר. בדיון בבית משפט השלום מיום 7.1.13 נחקרו המפקחים המוצעים (התסקיר בעניינו של המבקש לא צורף לבקשה). בהחלטתו מאותו מועד ציין בית משפט השלום, כי "התרשמותי היתה כי מדובר בערבים טובים המודעים לחובתם ולמחויבותם". אמנם, באשר למבקש נאמר, שבתסקיר שירות המבחן בעניינו מצוין כי "בעברו נטה להתנהגות פורצת גבולות והתקשה להפנים את הלקחים מהטלת סנקציות עליו". בית משפט השלום הורה על שחרורו של המבקש בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בבית הוריו; הפקדה כספית בסך 2,000 ש"ח; התחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח; ערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח; ואיזוק אלקטרוני. כן נאסר על המבקש ליצור קשר עם המעורבים האחרים בפרשה.
ד. בעקבות זימון לשימוע בתיק אחר אצל הממונה על עבודות שירות במחוז צפון, עתר המבקש לבית משפט השלום בבקשה להקלה בתנאי שחרורו, בגדרה ביקש כי יתאפשר לו לבצע עבודות שירות במהלך מעצר הבית. בתסקיר משלים של שירות המבחן מיום 27.2.13 נאמר, כי המבקש "מגלה יכולות וורבאליות וחברתיות מצומצמות, דבר שככל הנראה היה ברקע להתנהגות פורצת גבולות מצדו מגיל צעיר והסתבכויותיו החוזרות בפלילים". על רקע זה, ונוכח מאפייני אישיותו, נאמר כי המבקש "זקוק לליווי ופיקוח רציף במהלך יציאתו מחוץ לחלופת המעצר". נאמר, כי אמצעי הבקרה והאבטחה, המצויים במקום בו אמורות להתבצע עבודות השירות, מאפשרים את יציאתו של המבקש לביצוען בליוויה הצמוד של אמו.
ה. בהחלטתו מיום 28.2.13 אישר בית משפט השלום למבקש לבצע את עבודות השירות בימים א' עד ה' בין השעות 0700 ל-1600 בפינת החי של בית החולים הפסיכיאטרי בצפת, בליווי אמו והאיזוק האלקטרוני. ביצועה של החלטה זו עוכב לבקשת המשיבה.
ו. על החלטה זו עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי (עמ"ת 623-03-13). בהחלטה מיום 5.3.13 (השופט יונתן אברהם) נאמר, כי את הבקשה להקלה בתנאי השחרור יש לבחון באספקלרית סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 העוסק בעיון חוזר. נאמר, כי בעניינו של המבקש "לא נשתנו נסיבות או עובדות וגם לא חלף פרק זמן ניכר" מני ההחלטה מיום 7.1.13, ועל כן לא נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 52. עוד נאמר, כי "דבר עבודות השירות ידוע היה למשיב [המבקש כאן - א"ר] בעת הדיון בבקשת המעצר ובעניין זה לא השתנה מאומה", וכי "יש לתת משקל במקרה דנן לעובדה כי העבירה הנוספת לכאורה בוצעה בתקופה בה נגזר על המשיב עונש של עבודות שירות". על רקע זה הורה בית המשפט המחוזי על ביטולה של החלטת בית משפט השלום מיום 28.2.13, וקבע כי המבקש ימשיך לשהות במעצר בית מלא.
הבקשה
ז. מכאן הבקשה, בה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שלא חלף זמן ניכר המצדיק דיון בבקשה להקלה בתנאי מעצר הבית. נטען, כי המבקש נעצר ביום 3.12.12, כי התיק קבוע לתזכורת ליום 21.4.13 וטרם נקבע להוכחות, וכן כי "התיק אמור לעבור לנצרת", שכן השופט שעמד לדון בו פסל עצמו כיון שנחשף לחומר הראיות. נטען, כי הזמן שעבר יחד עם ההתמשכות הצפויה מצדיקים דיון בבקשה. עוד נטען בבקשה להפליה פסולה, וזאת נוכח העובדה שבית המשפט הקל בתנאי מעצר הבית של תאמר, הגם שמיוחסות לו עבירות חמורות יותר. לטענת המבקש, זימונו לשימוע אצל הממונה על עבודות הוא בגדר נסיבה חדשה, שכן - כך נטען - אם לא יתאפשר לו להמשיך בביצוע עבודות השירות, ייאסר. נטען, כי גם היחשפותו של בית משפט השלום לחומר הראיות והחלטתו לפסול עצמו הן בבחינת נסיבות חדשות. לבסוף נטען, כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משמעות לתסקיר שירות המבחן ולהמלצת עורך השימוע, כמו גם לעברו של המבקש "שאינו מכביד".
הכרעה
ח. לאחר העיון בבקשה ונספחיה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה. הבקשה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, ציבורית או אחרת, ואין מתקיימות בה נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות לערור. די בכך שלא לקבלה, גם בהנחה כי במישור הפלילי חלות על בקשת רשות לערור בגלגול שלישי חלות אמות מידה גמישות יותר מאלו החלות על בקשת רשות לערער בגלגול שלישי במישור האזרחי (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.11)). אכן, וכפי שצוין זה מכבר, "שינוי תנאיו של מעצר בית רחוק מאוד מן המקרים בהם תישקל רשות ערר בזאת, שאין בה נושא החורג מדל"ת אמותיה כל עיקר" (בש"פ 6225/11 אברהם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.9.11)).
ט. (1) גם לגוף הדברים לא מצאתי להיעתר לבקשה. ראשית, העבירה המיוחסות למבקש - גניבת בקר - היא עבירה חמורה (ראו, למשל, ע"פ 933/98 מדינת ישראל נ' חומיידה (לא פורסם, 15.5.08)), ולא בכדי יחד לה המחוקק דבר חקיקה עצמאי (בעבר הוראת סעיף 393א לחוק העונשין, וכיום בגדר סעיף 384(א)(2) לחוק העונשין). על גניבת בקר וצאן במשפט העברי ראו דבריי בע"פ 2943/06 חילו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.9.06)). בין היתר צוין בעניין חילו הנזכר כי "תסכולו של החקלאי המוצא בהשכימו בבוקר, ולעתים באמצע היום, כי בקרו או צאנו נגנבו בולט במיוחד, כיוון שלא תמיד ניתן לנעול 'רכוש חי' כזה, הרועה בשדה, באופן הרמטי - וגם הביטוח לכך ככל הנראה יקר", ובעניין חומיידה ציין השופט לוי כי "גניבה של תוצרת חקלאית, בכלל, ושל בקר, בפרט, היא תופעה נפוצה ששמה לאל מאמץ ממושך של אנשים ישרי דרך המבקשים לראות שכר בעמלם".
(2) שנית, יסודה של הבקשה בעובדה, כי המעשים המיוחסים למבקש נעשו בזמן שהלה היה בתקופת ביצוע עבודות שירות, שנגזרו עליו בתיק אחר. סבורני, כבית המשפט המחוזי, שעובדה זו - המלמדת על הקושי במתן אמון במבקש - נזקפת לחובתו דווקא (ראו בש"פ 10801/04 בן חמו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.12.04); בש"פ 9089/11 עזרא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.12.11)). גם אם - כטענת המבקש - פועל יוצא של דחיית הבקשה להקלה בתנאי מעצר הבית הוא הפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר, מה שכמובן איני מביע כל דעה לגביו והוא תלוי בהחלטות ובנסיבות שמחוץ לתיק זה, אין למבקש להלין בעניין זה אלא על עצמו. על כך יש להוסיף את עברו הפלילי של המבקש. לבקשה לא צורף גליון הרישום הפלילי של המבקש, אולם כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, מדובר בעבר למצער מטריד, הכולל הרשעה בעבירות של פציעה וחבלה במזיד ברכב בגינן נגזרו עליו 16 חודשי מאסר, וכן בעבירות של תקיפת שוטר לצורך הכשלתו ובריחה ממעצר שבגינן הוטלו עליו מאסר מותנה, קנס ושל"צ. בנסיבות אלה, ונוכח העבירות המיוחסות למבקש, איני סבור כי יש מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, כל שכן כשהמתבקש הוא דיון בגלגול נוסף.
י. אשר לטענת ההפליה שבפי המבקש; עיינתי בהחלטה בעניינו של תאמר (צורפה כנספח ט' לבקשה). ראשית, בא כוחו של תאמר ציין בדיון, כי "מדובר בנאשם ללא עבר פלילי", ולא הועלתה טענה אחרת על ידי המשיבה, ובכך - לכאורה - שונים פני הדברים מענייננו. שנית, בית משפט השלום הקל בתנאי מעצר הבית של תאמר, באופן שהתאפשר לו לצאת כל יום בין השעות 0900 ל-1000 ובין 1700 ל-1800 לצורך התאווררות. המבקש, כאמור, עתר להקלה רחבה יותר - יציאה לימים מלאים, וגם בכך נבדלים שני המקרים. נוכח זאת, אין להלום את טענת ההפליה.
כללם של דברים
יא. נוכח האמור מעלה, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"ח באדר תשע"ג (10.3.13).